נראה שהברכה “ארץ זבת חלב ודבש” יצאה מכאן, מהאזור שנתברך באדמה טובה ופוריה לחקלאות. כאן נפגוש הרבה שדות  של גידולי חקלאות. מגדלים כאן: פרי הדר לסוגיו, אבוקדו, תות שדה, אגוזי פקtן ועוד. הפירות יפים ובעלי טעם של פעם. בנסיעה ברכב בתוך המושבים, מגלים את עצי פרי ההדר הרבים הממלאים את המקום ואת הכמויות הגדולות שעל העצים עד שאין ביכולתם לשאת את הפרי והם נושרים מהעצים על האדמה. גולת הכותרת של היישובים האלו, ובגלל זה התאהבנו בה, aהוא הרעיון למכור את תוצרתם “בשרות עצמי” . בצידי הכביש בין הבתים פזורים דוכני מכירה, לא מאוישים,  של התוצרת החקלאית. למעשה הדוכנים הם עגלות או שולחנות ועליהם מונחת התוצרת החקלאי, (בשקיות), שלטים לציון המחירים, ולצידם קופה (קופסה) לתשלום –  “קח, שלם וסע” – רעיון מגניב ! בהמשך ישיר לרעיון ולתרבות של המקום גילנו במושב חרות עוד רעיון מבריק “תחנת נתינה”. הרעיון הוא למחזר את הבגדים והחפצים שאין לנו שימוש בבית. מביאים אותם לנקודת איסוף, כי משהו אחר צריך אותם. זה טוב לסביבה וטוב ליקום. 
בנוסף, בנסיעה במושבים אתם מגלים מקומות שניתן לשבת ולהתארח בהם: הגבינות במחלבת “חנן הגבן”‘ היינות של  “יקב מונד” והקפה של “עגלת הקפה” בגינה הציבורית.
מומלץ מאוד לבקר בעיקר בחורף ולצאת עם חוויות, רשמים, תוצרת חקלאית,  והכל של ישראל היפה!!